לגיטימיות לרמוס

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

רמיסה היא פגיעה רגשית ו/או פיזית קשה באדם אחר כגון: אלימות, גזענות, אפליה, אונס התעללות לרוב אלו הן פעולות לא חוקיות אבל קיימת בחברה רמיסה חוקית לכאורה, "עדינה" עם השפעה הרסנית מיידית ולתווך הארוך. היא פוגעת רגשית בלבד וכוללת: שימוש במילים בכתב, בעל פה ובמחשבה באופן שפוגע בכבודו של אדם אחר. למשל בצורה שיפוטית, מבטלת, חוסר הקשבה, יחס מעליב מזלזל, הערות פוגעניות לא ענייניות טון דיבור ועוד.  הלגיטימיות לרמוס מחלחלת ברבדים שונים של החברה. כאשר אנו שומעים אותה באמצעי התקשורת זה נותן לגיטימציה לשיח חברתי רומס ופוגעני. ריבוי אמצעי התקשורת נותנת במה לכתבים ועיתונאים להשתלח באנשים ולחרוץ גורלות. האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים לכל אחד בצורה אנונימית להכפיש ולרדוף אנשים או מתחרים. מספיק לבחון כמה אחוזים מהטוקבקים כוללים שיח ענייני וכמה כוללים הכפשות ורמיסה. התנהלות כזו הפכה לנורמה שאנשים התרגלו אליה ולא תמיד ערניים לכך. עובר מסר ששיח רומס תקין ומשדר חוזק ושיח מכובד ומכבד זו חולשה. אנשים ששמם הטוב נפגע כתוצאה מכך לא תמיד מצליחים להתאושש.   

חסרה הבנה עד כמה משמעותית הפגיעה כתוצאה מרמיסה מילולית של אדם ולכן גם חסר חינוך וחוקים ברורים המגנים מפני התנהלות כזו.

ילדים יכולים לשמוע הערות פוגעניות מצד הורים, גננות, מורים, וחברים אלו שחוו חרם חברתי לא שוכחים זאת גם בבגרותם. בוגרים מקבלים הערות פוגעות מבני הזוג, הבוס, המפקד, קולגות, חברים ולעיתים גם מאנשי המקצוע שאמורים לטפל בהם.

דוגמאות נוספות אליהן אנו חשופים בחיי היומיום הן למשל על הכביש - כולנו מכירים את הנהיגה הרומסת שבא נהגים נדחפים לא נותנים לאחרים להשתלב בתנועה צופרים ומקללים. או לחילופין הקושי לעמוד בתור בצורה מסודרת והניסיון לקצר את התהליך ולהידחף מהצדדים. במגרשי הכדורגל כמות הקללות שנשמעות שם אינה מזיזה לאף אחד אבל פוגעת בכל אחד מאלו ששומעים אותן וגם באלו שמשמיעים אותן.
אני פוגשת מטופלים רבים המתארים לכמה ביקורת רומסת הם חשופים באופן קבוע על ידי הוריהם למרות שהם עצמם כבר בוגרים והורים בעצמם. הערות מיותרות על כל דבר קטן: לבוש, עבודה, בני הזוג שלהם, אופן חינוך הילדים, עד כמה הם מקפידים על סדר וניקיון, ההתנהלות הכספית שלהם ועוד ועוד.
עובדים המתארים שאף פעם לא שמעו מילה טובה מהבוס רק תלונות, קיטורים, צעקות והשפלות. בני זוג שזורקים הערות פוגעות אחד כלפי השני, עד כמה השני לא מוצלח, לא משקיע, מבזבז, לא מרוויח. הם כבר שכחו שבחרו אותם כבני זוג.

יש אנשים בוגרים שמסננים אוטומטית את המסרים ולא תמיד מודעים לכמות האינפורמציה הרומסת אליה הם חשופים או שאותה הם משמיעים. דבר זה גורם לאטימות, פשוט מפסיקים להקשיב או להתייחס אחד לשני שגם זה סוג של רמיסה. אחרים שהם עדינים יותר וקשובים לאחרים נפגעים בתהליך ומסתגרים. ילדים לומדים נורמה תקשורתית וחשיבתית זו כמו שהם לומדים כל שפה שהם חשופים לה בלי יכולת לסנן או לבקר אותה. 

מחקרים התנהגותיים רבים כגון אלו של פרופ' דן אריאלי ופרופ' דניאל כהנמן מראים את הקשר הישיר בין המילים שאנו שומעים ומשמיעים והמחשבות שלנו לבין התפקוד שלנו. חשיפה לרמיסה בצורה ישירה או עקיפה פוגעת במערכת הרגשית והחיסונית שלנו. נגרמים פצעים ונשארות צלקות שאינן נראות כלפי חוץ. החיוניות והתפוקה יורדים, הנטייה לחלות ולתאונות עולה, מימוש הפוטנציאל נפגע ויש שמתקשים לתפקד ולמצוא כיוון. הרבה פעמים הפגיעה נעשית דווקא בקרובים וביקרים ביותר על ידי ביקורת רומסת. ברור לנו שלכל אחד מאיתנו אחריות על מה שאנחנו אומרים ועושים אבל באותה מידה יש לנו אחריות גם על מה שאנו חושבים ומרגישים. חשוב שנבין את הקשר בין המחשבות והרגשות שלנו על בריאותינו, בריאות הסובבים אותנו ורמת התפקוד שלנו.
אנו יודעים לדוגמה שספורטאי שמאמין ביכולות שלו ויוצא לתחרות עם תחושה שהוא ינצח סיכויו לנצח גדולים מספורטאי שחושש להפסיד. אדם שגדל בסביבה רגשית תומכת, מכבדת, המעודדת אותו לנסות, נותנת גיבוי להצלחות ומתייחסת לכישלונות כניסיונות בדרך להצלחה, סיכויו להצליח לממש את הפוטנציאל שלו גדולים. זאת לעומת אדם שגדל בסביבה רגשית שכל הזמן משדרת לו שיש סכנה שלא יצליח כי יכשל ואין טעם לנסות כי אין סיכוי.   

הלגיטימיות לרמוס אינה נותנת מקום להתחשבות, לפרגון ולמחוות לאחר. אלו דברים חיוניים המזינים את המערכת הרגשית. עם מעט השקעה ניתן לעשות שינוי גדול המאפשר למידה, התפתחות, אמון, יכולת לסמוך, לעבוד בצוות, לשתף פעולה, להתמודד עם קשיים ולפתור חילוקי דעות וסכסוכים.

הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים מאפשר להחלים ולהשתקם מפגיעת הרמיסה. הוא מומלץ לילדים ובוגרים שחשופים כיום או בעבר לרמיסה, הטיפול מומלץ גם לאנשים שלא מבינים מדוע אחרים נפגעים ונעלבים מהם. הטיפול מתאים לאנשים שחווים פגיעות, תקיעות, חרדה חברתית, קושי עם ביקורת (לתת ולקבל), קושי מול סמכות, קושי להתקדם בחיים, אנשים החשים פגועים, המתמודדים עם חוסר צדק, כאלו שאיבדו אמון באחרים, כאלו שאנשים מפחדים מהם, מתרחקים מהם, נמנעים לתקשר איתם, אנשים שיש להם יצר נקם, קנאה, צרות עין, מאחלים שלאחרים יהיה רע, מקללים, אימפולסיביים, צריכים להתנצל הרבה, מתקשים להתנצל, יהירים, עצבניים, סובלים מחרדות קושי לפרגן, חושבים דברים שליליים על אחרים, לוקחים כל דבר ללב נעלבים, קורבנות.

לפרטים והרשמה על הטיפול הירשמו בטופס הנחיתה.

"לא בא לי..." האם המשפט הזה מוכר לכם?

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

עצלות יכולה להיות תכונה נהדרת ואיומה גם יחד. המצאות רבות הגיעו לעולם בזכות עצלנים. אומרים שמלחמות ועצלנים קידמו את העולם הכי הרבה. עצלנים נאלצים להמציא דברים כדי שלא יצטרכו להתאמץ. למשל השלט של הטלוויזיה, שואב אבק אוטומטי, מדיח כלים, מכונת כביסה, יבשן, תעשיית המזון המהיר ועוד ועוד. עצלנים יצירתיים הפכו את התכונה הזו לחיובית וכך גם אחרים נהנים ממנה.

לעומתם ישנם הרבה אנשים עצלנים שתכונה זו מנהלת אותם. הכל נראה להם כמעמסה קשה, מאמץ גדול מידי, כבד מידי, רחוק מידי והתגובה האופיינית היא: לא בא לי, אין לי חשק, אין לי כוח... כאשר המיקוד במהלך היום הוא על כמה החיים קשים, נפגעת שמחת החיים וכך גם איכות החיים.

הנוחות של החיים כיום מעודדת עצלות. מגיל צעיר מבלים ילדים שעות מול מחשב וטלויזיה וניזונים מגירויים שמסופקים להם. הסקרנות, שהיא תכונה מולדת אצל ילדים המעודדת אותם ללמוד, לחקור את סביבתם, לחקות את הבוגרים סביבם ולהתנסות בדברים חדשים, מתנוונת ואת מקומה תופסת במהירות פאסיביות וכבדות. קשה להם לגייס את עצמם למצוא תחומי עניין, להעסיק את עצמם ומאוחר יותר לפתח ולהתפתח לכיוונים הנכונים עבורם. שום דבר לא מעניין, אין כוח ללמוד לחקור ולהתעמק במשהו, הכל צריך להיות מהיר ברור שטחי ונגיש. נוצר צורך לריגושים אשר השפעתם מתפוגגת במהירות. קל להדרדר משם למקומות של תסכול, תקיעות, עייפות, דיכאון, חרדה, לחץ, ואף חמור מכך, אובדן משמעות וטעם לחיים.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות עם התופעה?

·   טיפ עבור ההורים שבינינו: תשתמשו בסקרנות הטבעית של ילדכם הקטנים ותמנפו אותה ללמידה משותפת שלכם ושלהם. תוכלו להשקיע 5 דקות בכל פעם כדי לחקור וללמוד משהו חדש ביחד.  

עבור ילדים גדולים יותר אפשר להשקיע ביצירה או פרויקט משותף. ללכת ביחד לחוג או לתכנן חופשה משותפת.

·   טיפ עבור הבוגרים שבינינו: בכל יום תלמדו לפחות משהו אחד חדש ושתפו מישהו במה שלמדתם. אפילו 5 דקות מספיקות כדי ללמוד משהו... בעיקר כשהיום כל המידע נגיש לנו בלחיצת כפתור.

כאשר העצלות מנהלת אותך או את ילדיך, מומלץ להכיר בכך ולפנות לעזרה. הטיפול לנטרול מחסומים רגשיים קצר, ממוקד, ללא שיחות, הנחיות או תרגולים. אנו משתמשים בכושר התנגדות השריר, מלל, מגע עדין והדמייה במספר מפגשים קצרים. מטרת הטיפול היא לפתוח אופציות רגשיות, לצאת מהעצלות והתקיעות ולגלות מחדש את הסקרנות ושמחת החיים.  

לפרטים על הטיפול הרשמו בטופס ההרשמה

דברים שלא מדברים עליהם אבל חשוב מאוד לטפל בהם

מאמר מאת ד"ר אורה גולן

במהלך השנים שמעתי ממטופלים סיפורים חוזרים על דברים קשים ומביכים שהם נאלצים להתמודד איתם. לא קל להם לחלוק את הסיפורים עם אחרים וקשה להכיל אותם, אבל חשוב מאד לטפל בהם.

כל הורה רוצה שייוולד לו תינוק יפה, בריא, מושלם. לעיתים נולד תינוק שאינו עונה על הציפיות וקשה להורים לקבל אותו.

יש ציפייה אוטומטית שכאשר נולד התינוק ההורים מיד יתמלאו באהבה  אליו ויהיו פנויים לספק לו את כל צרכיו. ילדים לא נולדים לפי הזמנה והחיבור הצפוי והטבעי בין ההורה לילד לא תמיד מתרחש.

למשל פג שנולד המראה שלו שונה לגמרי מתינוק שנולד לאחר 9 חודשי הריון. אנשים לא רגילים למראה של פג לכן לעיתים קשה להתחבר אליו ולחוש כלפיו אהבה הורית. כמו גם כלפי ילדים שנולדו עם בעיות ונראים שונה או ההתפתחות שלהם איטית. לפעמים הילד נולד כפנצ'ר לזוגיות לא בשלה או לזוגיות שנוצרה עקב הריון לא מתוכנן ואז המוכנות הרגשית של ההורים כלפי התינוק חסרה. הורות היא דבר קשה ומאתגר באופן כללי, אבל יש לה סיכוי טוב יותר להצליח כאשר היא נוצרת מתוך זוגיות בשלה.

הורים שאינם מתחברים לילד או מתביישים בו אינם יכולים לחשוף את רגשותיהם מכיוון שחברתית זה לחלוטין לא מקובל אפילו לחשוב שיש לך קושי לאהוב את הילד שנולד לך. אפילו בפני עצמם הם לא תמיד מודים בכך. אלו שמודעים לקושי לא משתפים אפילו אנשים קרובים. הם חושבים שהם היחידים שמתמודדים עם בעיה כזו. זו בעייה נפוצה יותר ממה שמקובל לחשוב.

הקושי לקבל ולאהוב את הילד ניכר על ידי ההתנהגות, ההערות, היחס והסבלנות כלפי הילד. מאוחר יותר ההורה בדרך כלל מתרגל לילד ומקבל אותו, אבל הקושי הראשוני משפיע על מערכת היחסים ביניהם במהלך החיים בהתאם גם לתקופה שזה נמשך. יש משפחות שהתפרקו בגלל קושי לקבל את הילד.    

קושי לקבל את התינוק קיים גם בטבע. יונקים שנולד להם גור עם פגם דוחים אותו ולא מטפלים בו. זה אכזרי אבל מוכתב על ידי מנגנון הישרדותי. בטבע אין הצדקה להשקיע בגור שסיכוייו לשרוד אינם גבוהים ועדיף להשקיע בגור בריא לכן קיים מנגנון הדחייה. הורים שחשים קושי עם התינוק או הילד מומלץ להם לטפל בקושי ולנטרל מחסומים רגשיים שמנהלים אותם כדי למנוע מערכת יחסים לקויה וחולה עם הילד שיכולה להמשך כל החיים. ילדים רגישים ליחס וזקוקים להזנה רגשית. הורה יכול לומר שהוא אוהב את הילד, אך אם ההורה אינו מצליח לחוש זאת, המילים לבד אינם מעבירות את המסר אלא יוצרות בלבול משום שקיים פער בין המילים ליחס.

סיפורים מהקליניקה:

מיכל מטופלת בת 33 סיפרה לי שבנה הבכור נולד פג כשהיא הייתה צעירה מאד. הוא היה מאושפז חודשיים בפגייה בבית החולים. היא הייתה באה לבקר אותו כפי שאמרו לה בבית החולים, אך ממש לא התחברה אליו, לא רצתה לגעת בו, אפילו להסתכל עליו היה לה קשה. היא לא רצתה שיברכו אותה למזל טוב לאחר הלידה והרגישה לא נוח כאשר שאלו אותה עליו. לא הראתה תמונות שלו ולא צילמה אותו. היא סיפרה שבבית החולים שמו לב לכך. הם פנו אליה והסבירו לה שהיא צריכה להתחבר אליו, להחזיק אותו וליצור איתו קשר. היא סיפרה שאחד הדברים החשובים שאמרו לה: שתוך כמה חודשים הוא ישלים את הפער ויהיה תינוק יפה שיגדל לילד יפה, היא רק צריכה להתאזר בסבלנות.

נירה מטופלת בת 66 סיפרה שגדלה בבית כאשר ברקע הבדיחה המשפחתית שחזרה על עצמה כל השנים ובכל הזדמנות. אביה תמיד סיפר עליה שהיא נולדה כל כך מכוערת עד שהוא התבדח עם האחות שהוא לא לוקח דבר כזה הביתה. כיום היא נשואה, אמא לילדים וסבתא לנכדים, אישה משכילה, אצילה, מצליחה, נאה מאד, אבל ממש לא חשה כך.